חוקרים פסיכולוגים רבים חקרו ולמדו במשך עשרות שנים את השפעות תהליך החברות על ילדים. אני אעלה היום על בסיס ניסיוני האישי סוגים שונים של השפעות של מדליות על התפתחות הילדים. למשל כולנו זוכרים שתי הרגשות מהילדות שבהן זכינו באותן מדליות בעצמנו או שראינו את יריבינו זוכים בהן. מדליות בהן זכינו רוממו את רוחנו ואלו שהפסדנו גרמו לנו לבכות, למה? כי תהליך הגדילה המושפע מגורמים רבים תורם או פוגע בהתפתחותנו מילדים לבוגרים ויוצר חסכים כאלה ואחרים. בעת זכייה באותן מדליות הביטחון האישי שלנו שופר, היכולת שלנו להאמין ביכולתנו השתפרה וכמו כן היכולת שלנו לזכות בחברים שיעריכו אותנו, לעומת הפסד מדליות שפגע בביטחון שלנו.
מדליות וילדים
מדליות יכולות לתרום להתפתחותו של ילד בכך שהן לא יוצרות תחרותיות קשה מדי והן ניתנות על עצם ההשתתפות בתחרות או בפעילות. דמיינו אם היו מעודדים אותנו להשתתפות, לניסיונות ולא היו מקטלגים אותנו בתור מנצחים או מפסידים, טובים או טובים פחות אלה כטובים. נתינת מדליות לילדים היא תורמת לחיזוק הנפשי שלהם, יוצרת פחות משקעים שלכולנו קיימת האפשרות להצליח, בכולנו טמון הכוח וכל שצריך הוא לנסות ולא לוותר. כולנו זוכרים את הילד הזה שתמיד זכה וצבר אוסף נאה מאוד של מדליות והיה למושא קינאתם של הילדים האחרים. אני הייתי הילד הזה, הזכייה המיוחדת שהייתה רק שלי לימדה אותי להתאמץ פחות, מדליות כמו הכול הגיע בקלות מדי.
עצם הזכיות המרובות בסוגיהן של מדליות גרמה לי להבין שעצם הזכייה היא חשובה וכאשר התחרות נהייתה קשה והזכייה הייתה לתכופה פחות התעוררו בי רגשות של תסכול עצום שלא תמיד ידעתי איך לפרוק אותו כמו שצריך. מדליות, אם היו מחולקות לכולם והלימוד מזכייתן היה: "עבדת קשה, זכית!". יכול להיות שגישתי תהיה שונה משלכם, מותר. אני רק יכול לציין את ההתנסות הזו ואת דעתי בעניין חלוקת מדליות, עניין שמלמד תחרות לא נכונה כאשר מנוהל במסגרות של בתי ספר, מתנ"סים וכו'. עצם החינוך הולך לאיבוד ובמקומו באה תחרותיות לא בריאה של זכייה באותן מדליות, לא בריאה לילדים ופוגעת בהם לימים שיבואו. מדליות צריכות לתגמל ולא להרוס גם את אל שלא השכילו לזכות באותן מדליות שחולקות
